בין "משיח עכשיו" לבין "שלום עכשיו"

בשיעור הקודם הזכרנו, בדרך אגב, את "תרבות הקליק".ואת השתלטותה על דרך החיים המערבית ואופיינו שלנו. השם "תרבות הקליק" הומצא בעיקר בעקבות רשת האינטרנט והעובדה שרוב הגולשים ברשת לא פונים בדרך כלל לאתרים "כבדים" וחינוכיים אלא בדרך כלל מעוניינים באתרים קלילים יותר ובעלי מסר פשוט להבנה (ואני לא דן כעת באתרים עם תוכן שלילי). יתירה מזו, גם כאשר הגולש נמצא באתר מסוג קל יותר, הוא בדרך כלל לא רואה דף אינטרנט יותר ממספר שניות, ברוב המקרים הוא מקליק מהר מאוד על אחד הקישורים ועובר למקום אחר. ל"רפרוף" מעין זה, ראית התוכן לרגע ומעבר מהיר לתוכן אחר קוראים "תרבות הקליק". הדבר דומה מאוד ל"שלטוט" בטלוויזיה (מעבר מהיר בין ערוצים), גם שם הצופה אינו מרוכז בתוכנית אחת למשך מספר דקות אלא עובר שוב ושוב בין ערוצים שונים. יש בהחלט הרבה סיבות לצורת החיים והתרבות הזו שהפכה לחלק מחיינו, אולם ברצוני להתעכב בשיעור זה על נקודה מסויימת אחת הנובעת מתרבות זו והיא הצורך שלנו בסיפוק מיידי ועכשווי.

רובנו רגילים לקבל דברים שונים מהר יותר מכפי שהיה נהוג לפני מספר שנים. לגבי רוב הדברים מדובר בהתקדמות גדולה של העולם, מכיוון שהעולם השתכלל יותר והתקדם מבחינה טכנולוגית הרי שהאדם יכול לבצע היום דברים במהירות גדולה משמעותית מאשר לפני מספר שנים. אולם דווקא המהירות הזו מובילה אותנו לדרך חיים שיש בה מהתזזית, הרדיפה אחרי העכשוויות ורצון להשיג או להגיע ליעדנו מהר ככל הניתן. חלק גדול מהשיטות והתיאוריות הפוליטיות, כמו אלה הכלכליות או הפילוסופיות מציעות פתרון מהיר וחד משמעי, האדם מתרגל לחשוב שמכיוון שהוא יכול להגיע ממקום למקום מהר יותר הרי שגם דרכו אל האושר אמורה להיות מהירה באותה מידה. הדבר נכון לגבי תחומים רבים מספור הנוגעים לכל תחום של חיינו, החל מפתרונות קסם רפואיים (תחום שבו הרפואה האלטרנטיבית מנסה לחנך את הציבור לחשיבה הפוכה) עבור דרך ספרים בסגנון "כך תרכשו אושר ואושר בעשרים שלבים" ועד האמונות והפילוסופיות המודרניות. כל אחד מאיתנו מנסה להגיע להישגים שנים מהר יותר מאשר הורגל האדם בעבר.

אחת הבעיות המרכזיות מופיעה כאשר אנו מנסים להעתיק את מהירות ההתקדמות הזו לתחומים הרוחניים. כאן אנו נידונים בדרך כלל לכישלון חרוץ. רוב ההתקדמויות הרוחניות או ההישגים הרוחניים שאנו יכולים להשיג הם מעצם הגדרתם איטיים, דורשים התמדה וקצב לא מהיר של התפתחות. מחשבתו של האדם מתפתחת בדרך כלל באיטיות רבה. כל אחד מאיתנו זקוק לזמן כדי לקלוט ולהפנים רעיונות וזקוק לזמן כדי ללמוד דברים חדשים, לכן בתחומי בחשיבה לוקח זמן רב להגיע להשגים או אפילו להבין לרעיונות חדשים. פעמים רבות עוברים דורות רבים עד שהאנושות מפנימה רעיון חדש ומיישמת אותו בחיי המעשה. עובדה זו נכונה כפליים כאשר אנו מתייחסים לצד הרוחני של האדם. כל אחד מאיתנו יודע שלוקח זמן רב עד שאנו מפנימים התנהגות טובה, מכירים ביתרונותיה והופכים אותה למעשית. פעמים רבות ישנם רעיונות שאנו חשים איתם הזדהות מלאה אולם מתקשים מאוד להפוך אותם לדרך התנהגות רגילה. הדבר נכון לגבי כמעט כל תחום, החל מדיאטה ועד קבלת דרך חיים מוסרית יותר... האדם זקוק לזמן כדי להפנים רעיונות גדולים, זקוק לזמן כדי לחשוב עליהם וזקוק לעוד יותר זמן כדי לחיות על פיהם.


הסתירה בין המהירות של עולם המעשה ולבין המהירות של החיים הדתיים לא התחילה מהיום, כבר בספר בראשית אומר יעקב לעשיו (שמו של עשיו נגזר מהשורש "עשוי", מכיוון שעשיו נברא כבר מוכן כשיצא מבטן אימו. הכוונה היא בעיקר לשיער) אחיו:
"יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה:"
בראשית פרק לג

וכבר רש"י מסביר במקום שכוונת יעקב היתה רוחנית, אתה, עשיו, תתנהל במהירות האופיינית שלך ותכבוש את העולם. ואני אתנהלה לאיטי לרגל הרעיונות הגדולים אותם אני נושא ורוצה להנחיל לעולם, "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה...", אל אותו פסוק של "ועלו מושיעים בהר שעיר" (רש"י במקום). יעקב תמיד מתנהל בצורה איטית יותר מדרכו של עשיו, מכיוון שיעקב רוצה להנחיל לעולם דרך רוחנית, רעיונות חדשים ודרכי התנהגות שונות, רעיונות אלה הם איטיים יותר, עמוקים יותר ודורשים זמן רב להפנמה. חלק גדול מהצלחתה של התרבות המערבית לכבוש את העולם כל כך מהר נובע מהיותה רדודה מאוד. קל לאחד אנשים ולכבוש את ליבם בעזרת בדיחות, רדידות מחשבתית ובידור להמונים, קל ומהיר. הנחלת רעיונות עמוקים ורגשות נעלים היא מורכבת פי כמה וכמה.

הרב קוק באורות אומר: "חיים וסואנים הם לשעתם החיים החברתיים אבל מה חדל מה קטן ודל הוא חייהם... גם הערך של התעוררויות חברתיות כוללות, ביחוד כשבאות בשאון ובהתפעלות המלהבת את הלב ומקדרת את הדעה, לא יגדל הרבה מזה" ולעומת זאת: " גדול הוא עברנו ויותר מזה גדול הוא עתידנו... הדרך הארוכה שואפת להקמה גמורה לתחיה אותנו ואת כל אשר לנו..." , דרך עמוקה, השואפת להנחיל משהו ממשי לאנושות- מטבעה תהיה ארוכה.

הדברים נכונים לגבי משימות לאומיות גדולות ונכונים גם לגבי משימות פרטיות גדולות. אדם המעוניין לרכוש משהו אמיתי לעצמו, בין אם מדובר בדרך חיים או בהכרה פנימית מסויימת, לא יוכל לרכוש אותה בבת אחת ובמהירות. האדם זקוק לעבודה איטית, להפנמת הדברים ולמהלך ארוך יותר ממה שמקובל היום בתחומים הפיזיים.

אי לכך גם התקדמות דתית ורכישת כלים, כמו גם הגעה להשגים בתחום הדתי דורשים נשימה ארוכה ותכנון רחוק זמן. עלינו לברר כל מושג לאורך שנים, להתקדם צעד אחרי צעד ורק כך נפנים באמת את המושגים ונהפוך את אמונתינו הדתית למשהו יציב ואמיתי. הדבר אומנם איננו נוגע למעשים הדתיים, ששם החוק הוא "נעשה ונשמע", כלומר: קודם נעשה ואחר כך נברר, אלא למחשבות והאמונות בלבד... בירור עמוק הוא חלק חשוב ומהותי מההכרה הדתית ונעשה בצורה הדרגתית ועמוקה. הבעיה האמיתית היא הסתירה הפנימית הנוצרת כאשר אנו ניגשים למשימת הבירור בין אופיינו ה"מודרני" לבין הצורך הדתי. האופי המודרני והדברים אליהם הורגלנו דורשים שהכול יעשה במהירות הבזק, ואנו מצפים ששיטה זו תעבוד גם בנושאים האמוניים... ופעמים רבות נתקלים בקשיים בתחום הזה עד כדי תסכול. תלמידים רבים שלוויתי בישיבה ציפו להגיע ל"השגות רוחניות" במהירות הבזק וללא עבודה משמעותית והדבר הביאם לא מעט למשברים קשים. משברים אלה הם פעמים רבות הסיבה לשתי תגובות הפוכות: מצד אחד מרידה רוחנית (מה שכינינו בכותרת- "שלום עכשיו", הרצון להגיע לשלום בכל מחיר, כולל שבירת מוסכמות וויתורים מרחיקי לכת לעצמך ולסביבה, רק שכאן מדובר כמובן על שלום עם עצמך ולא עם האויבים) ומצד שני מובילים משברים אלה לאשליות עצמיות (מה שכיניתי "משיח עכשיו", אתה מביא את המשיח על עצמך בכל מחיר, ואם הוא לא בא, אז אתה מדמיין שהוא הגיע). רבים בוחרים בדרך של בריחה מהדת ורבים אחרים בוחרים בדרך של "התחברות בכל מחיר", התנהגות כאילו זכית להארה למרות שאתה רחוק ממנה.

הדרך האמיתית בתחום זה, והאמת הכואבת לעיתים, היא שצריך מאמץ מרוכז וארוך טווח כדי להגיע להישגים כל שהם בתחומים אלו. לא ריצה שטחית אל המטרה אלא הפנמה של היעדים והתקדמות רצינית לקראת יעדים מוגדרים מראש. לא משיח עכשיו ולא שלום עכשיו, אלא, כפתגמו של הרב קוק: "עם הנצח אינו מפחד מדרך ארוכה". מכיוון שעם ישראל ניצחי ונשמתו של כל אחד ואחד מאיתנו היא נצחית הרי שאנו איננו מפחדים מדרך ארוכת טווח, מוכנים לקראתה ומבינים שאפילו אם לא נשיג משהו בתקופת חיים אחת- הרי שנשמתו הנצחית תשיג אותו בסופו של דבר.

חשוב כמובן לזכור ש"לא עליך המלאכה לגמור" אולם גם "אין אתה בן חורים להיפטר ממנה", אנחנו מחוייבים להמשיך לעבוד ולהתקדם, אולם בל נצפה להשגים מיידיים... הישגים יבואו רק אחרי זמן מה.